<h1>ראב"ן סימן רס"ב</h1>
<h2>דף נז.</h2>
נשתברו רגליה למטה מן הפרק הראשון ההוא במקום שיש קשקשין ברגל כשירה, למעלה מאותו פרק במקום צומות הגידין אם שם נשבר צריך למנות הגידין שלא יהא אחד מהן נפסק, ובעוף יש ששה עשר גידין ואחד מהן הוא עב ומתפצל לשנים והוא נמנה בשנים אם כולן קיימין כשירה ואם אחד מהן נפסק טריפה, והוא שאין העצם יוצא לחוץ [אבל אם העצם יוצא לחוץ] ואפילו כל הגידין קיימין צריך שיהא עור ובשר חופה את רוב העצם בהקיפו כגון שמותחין הרגל ומקרבין שבר אל שבר כאשר היה בחיבורו אם עור ובשר שסביב הקיפו קיים ומכסה העצם כשירה ואם מכסה מיעוט הקיפו טריפה, וכן למעלה מן הצומות באותו עצם עצמו אם נשבר ואינו יוצא לחוץ כשירה הכל ואפילו האבר, ואם יוצא ועור ובשר חופין כשר אפילו האבר ואם אין חופין רובו האבר אסור כולו וישליכהו ושאר העוף מותר ובדיקתו כמו שכתבתי. ומצאתי שאם נשבר העצם של פרק שלישי שהוא הרחב הדבוק לגוף והעצם יוצא לחוץ, אפילו עור ובשר חופין אותו נאסר כל העוף. ותימא לי מאי שנא, ונראה לי דהעליון הדבוק לגוף דינו שוה לשאר עצמות שבגוף העוף דאפילו אין עור ובשר חופין אותו כשירה, אבל אם נשמט אותו עצם ממקום חיבורו מעצם שקורין הנקא בלעז ואיעכול ניביה הוא הגיד המדביק בוכנא לאסיתא ונשבר הגיד לגמרי אסור כל העוף, כדאמר [נ"ד:] האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה והוא דאיעכול ניביה. נשתברו גפיה. ג' פרקים יש בו, השנים הראשונים אין העוף נאסר בשבירתן אך יחתכם ויזרק האבר הנשבר והעוף מותר, ואם העצם המחובר לגוף נשבר אפילו לא יצא לחוץ חיישינן שמא ניקב בפנים ועבר אל תוך העוף ונקב אל תוך הריאה בפנים צריך לנפח הריאה שמכניס שפופרת בקנה שלה ונופחה אם מבצבץ רוק או מים שנותן על הריאה או גדפא טריפה ואי לא מבצבצא כשירה, ואם ברחוק ממקום חיבורו נשבר ויוצא לחוץ רואין את הדופן שתחתיו אם יש בו רושם מכה צריך לבדוק הריאה [בפנים] כאשר פירשתי ולשום רוק או מים מבחוץ על מקום הרושם ולנפח מבפנים ואי מבצבץ הרוק מבחוץ ודאי נקב הריאה וטריפה ואי לאו כשירה, ואם אין עור ובשר חופין את רובו זורק את האבר ואוכל את העוף ואם חופה הכל מותר. ואם לא נשבר העצם אלא נשמט ונתפרק ממקום חיבורו מן הכתף חיישינן דילמא בהשמטתו ממקומו נעתקה גם הריאה ממקומה וניקבה או נקרעה וצריכה נפיחה מבפנים ובדיקה.
